עמדת המקרא שונה מעמדת לוק- נראה שהיא כופה את דעתה ולא מאפשרת בחירה

לא לסגור כבישים בשבת

בגדול שזו כפייה דתית ושמכריחים אותן להתכסות  בכדי לא לפגוע ברגשות האחר

כפייה דתית, כמו שאישה שנכנסת לתוך מאה שערים מתבקשת להכנס בלבוש צנוע על מנת לא לפגוע ברגשות האנשים שחיים במקום ונמנעים מלבוש לא צנוע.

לא.

לא, כיוון שהדת שלנו מכריזה על מונותאיזם, אנחנו לא מוכנים לקבל שום אמונה באל אחר. דתות אחרות לא מוכנות לקבל את זה שיש רק אל אחד והם כן מאמינים באלוהים אחרים אז זה כן מסתדר עם עמדתו של לוק כי הוא אומר שאסור לכפות כפייה דתית ואנחנו לא יכולים לכפות את אמונתנו על כל הדתות.

יש פה סתירה הכרחית מכיוון שלוק סבור שאי אפשר שהאדם יסגל לעצמו מנהגים חיצוניים שאינו מאמין בהם רק כדי למצוא חן בעיני הא-ל. ובטקסט המקראי ה' מצווה באופן מפורש שכל מי שחורג מהאמונה שהוא אומר דינו כליה והכחדה ללא סובלנות כלל. המשותף בשתי התפיסות שאנחנו מחויבים למסגרת מסוימת השאלה איך מפעילים את המסגרת.

לפני המקרא אין בכלל סובלנות למי שלא מאמין בקב"ה. המקרא אומר שאדם יכול לא האמין בקב"ה אבל אסור לו לעבוד עבודה זרה. העיסוק בעבודה זרה הוא הדבר שלא מתקבל על ידי הקב"ה. במקרא הסיפור הוא קבוצתי. כאשר זה אישי כל אחד באמונתו יחייה, אך עיר נידחת מתייחסת לעיר שלמה שעובדת אלוקים אחרים ולכן יש פה החרמה של על העיר.

על פניו לא ניתן ליישב את העמדות , עיר נידחת מסמל עמדה נוקשה ונחרצת לגבי העוזבים את עבודת האל לעבודת אלוהים אחרים , אך ניתן אולי לנסות ולהחזיר את האנשים בחזרה לעבודת האל לפני הטיפול המוצע בטקסט אך כאן מתקיית כפיה דתית כביכול .