עמדת המקרא שונה מעמדת לוק- נראה שהיא כופה את דעתה ולא מאפשרת בחירה

לא.

לא, כיוון שהדת שלנו מכריזה על מונותאיזם, אנחנו לא מוכנים לקבל שום אמונה באל אחר. דתות אחרות לא מוכנות לקבל את זה שיש רק אל אחד והם כן מאמינים באלוהים אחרים אז זה כן מסתדר עם עמדתו של לוק כי הוא אומר שאסור לכפות כפייה דתית ואנחנו לא יכולים לכפות את אמונתנו על כל הדתות.

יש פה סתירה הכרחית מכיוון שלוק סבור שאי אפשר שהאדם יסגל לעצמו מנהגים חיצוניים שאינו מאמין בהם רק כדי למצוא חן בעיני הא-ל. ובטקסט המקראי ה’ מצווה באופן מפורש שכל מי שחורג מהאמונה שהוא אומר דינו כליה והכחדה ללא סובלנות כלל. המשותף בשתי התפיסות שאנחנו מחויבים למסגרת מסוימת השאלה איך מפעילים את המסגרת.