Resources

ללשכת מנכ”ל חברה תעשייתית גדולה במרכז הארץ מגיע שליח תמים למראה עם עציץ בידיו. מזכירת המנכ”ל מכוונת אותו ללשכה, ומבקשת ממנו להניח את העציץ, “שי צנוע מחברת טלמרקטינג חדשה”, בפינת החדר. השליח מציב את העציץ במיקום בולט ועוזב. שעה אחר-כך יגיע המנכ”ל ויתיישב בכורסתו. הוא עלול לא לגלות לעולם, שמרגע הצבת העציץ, כל שיחותיו ופגישותיו בלשכה מועברות בשידור חי למצותתים אלמוניים שנשכרו על-ידי המתחרה.
זו לא סצינה שלקוחה מספרי הריגול של ג’ון לה-קארה, אלא אחת מהדוגמאות היומיומיות מעולם הריגול התעשייתי בארץ ובעולם.
בתחילת יוני לדוגמא, דיווחו כותרות ענק בעיתונים על גניבת תקליטור מחשב ממפעל אלתא באשדוד, שהכיל מידע על פרויקט מסויים. סיפור העלילה רק תפס תאוצה כשנודע שאחת מעובדות הניקיון במפעל, בעלת דרכון אוקראיני, נעלמה בתזמון חשוד לגניבה.
ההאטה בכלכלה והמיתון העמוק שבו שרוי המשק, גורמים לבעלי עסקים רבים לקדש כל אמצעי בדרך אל המטרה הנכספת, שאולי תסייע להם להוציא את העגלה מהבוץ. צחי חורש, מנהל ווי.טי.אס-מערכות, חברת ייעוץ וציוד למניעת ריגול תעשייתי, מכיר היטב את הצד האפל של עולם העסקים. “ככל שהמיתון מעמיק”, הוא נאנח בסיפוק, “תופעת הריגול התעשייתי רק מתפשטת. מניסיוננו, תחום אבטחת המידע פרוץ לחלוטין בארץ”.
האבטחה אולי נקובה ככברה, אבל ישראל היא מעצמה בתחום הריגול התעשייתי. באחרונה הוזכרה ישראל ברשימת המדינות שמפעילות סוכני ריגול תעשייתי בארה”ב. לצד ישראל, הוזכרו בדו”ח, שהגישו לקונגרס הסי.איי.אי והאף.בי.איי, גם מדינות ידידותיות לא פחות, כמו צרפת ויפאן, כמו גם יריבות מושבעות של ארה”ב כדוגמת רוסיה. מהדוח עולה, שמדובר בעיקר בריגול תעשייתי של מוצרי ביטחון, נשק ותעופה.
חדר התצוגה של ווי.טי.אס מזכיר את המעבדה של מיסטר קיו – מפתח אמצעי הריגול המשוכללים מסדרת סרטי ג’יימס בונד. החדר דחוס בעשרות דוגמאות של מצלמות וידאו ממוזערות בגודל של כפתור, חלקן מוסוות בתוך מסגרת משקפיים, בעציצים או במאפרות. בחדר מצויים גם מיקרופונים בגודל של סיכה ומצלמות משוכללות שמסוגלות להנציח אותיות דפוס ממרחק של חצי קילומטר. אלו מדגימות ללקוחות מדוע כדאי להם להקפיד על אמצעי הגנה נאותים בעולם כה תחרותי.
“כל האמצעים היום כשרים בעולם העסקי חסר המעצורים”, אומר חורש, “במיוחד כשמדובר במלחמת הישרדות. באים אלינו אנשי עסקים מכל הסוגים, גדולים כקטנים ומבקשים שנעזור להם, כי הם חשים שהיריב יודע עליהם יותר מדי. היום, בזכות הטכנולוגיה, אפשר להשיג כמעט כל מידע ועבודת המרגלים התעשייתים הופכת לפשוטה, ככל שהבורות גבוהה אצל המתחרה”.
מה בקשר לצד החוקי של העניין? ריגול תעשייתי מוגדר, בדרך-כלל, כפעולה פלילית, שמתבצעת באמצעות חדירה לא חוקית למתחמו הפרטי של היריב. לא תמיד המזמינים מודעים לצדדים הפליליים של הפעולה, ברוב המקרים הם מעדיפים שלא לשמוע מהחוקר הפרטי ששכרו על שיטות הפעולה שלו.
שיטה מתוחכמת יותר היא שירשור העבודה למשרד אחר. הלקוח פונה למשרד, שמעביר בקבלנות את העובדה למשרד שני, מבלי שהאחרון ידע על זהות המזמין. ככל שהשרשור ארוך יותר, כך יתקשו רשויות החוק לעלות על המזמין, שלמענו מבוצעות העבירות הפליליות.

מחפרפרת עד חיטוט בזבל

השיטות לריגול תעשייתי הן רבות ומגוונות, גם למתחילים וגם למתוחכמים. חלקן ותיקות מאוד חלקן התאפשרו בגלל הקדמה הטכנולוגית. הנה הבולטות שבהן.
1. החפרפרת
בדרך-כלל מדובר בעובד שמותאם לדרישות של המתחרה, ממזכירה ועד חשב. אלה לא מסרבים לקבל שתי משכורות ממקום העבודה וממעסיקם המסתורי, כדי להעביר סודות מסחריים ליריב.
אחד המקרים המפורסמים הוא חוזה לופז, לשעבר אחד מבכירי יצרנית המכוניות ג’נרל-מוטורס. בכתב אישום שהוגש נגדו במאי אשתקד, נטען כי לופז העביר ב-1992 סודות מסחריים למתחרה פולקסוואגן, במיוחד כאלה שנוגעים לדגמים בפיתוח. בשלב מאוחר יותר לופז עצמו עבר לשורות החברה שלמענה ריגל.
לופז הואשם בגניבת מסמכים יקרי ערך והעברתם למתחרה. ב-96′ נאלצה פולקסוואגן לפטרו, כחלק מהפשרה שהשיגה מול ג’נרל-מוטורס, שכללה גם תשלום פיצויים בסך של כ-100 מיליון דולר. לופז עצמו מעדיף להישאר בימים אלה במולדתו ספרד, ועורך דינו הודיע, כי בעקבות תאונת דרכים הוא סובל כבר שלוש שנים מאבדן זיכרון. אם יוסגר ויורשע, הוא צפוי לעונש מקסימלי של עד 15 שנה בכלא.
איך מתגוננים: מבדקים קפדניים לפני קבלה לעבודה, ואפילו פוליגרף מדי מספר חודשים לכל העובדים, כולל המנהלים, לבדיקת מהימנותם ונאמנותם לחברה. יקר אבל משתלם.
2. ביקור אצל המתחרים
בדרך פעולה זו של “ביקור” במשרד או במפעל המתחרה, ניתן לקבל יותר משמץ של מושג על תוכניותיו, דרך פעולתו או היערכותו המסחרית.
בישראל הובלטה פרשיית ריגול תעשייתי ב-95′, כשחברת זוגלובק הגישה קובלנה פלילית נגד חברת טבעול וחוקר פרטי ששכרה לכאורה בטענה, כי בשנת 90′ נתפסו שני חוקרים שעבדו אצל קבלן החקירות, כשהם לובשים חלוקים לבנים של זוגלובק. כן נתפסו ברכבם אריזות של מוצר חדש שפיתחה החברה.
איך מתגוננים: העסקת קב”ט מקצועי מאוד, התקנת מערכת בקרת כניסה, חלוקת תגים לעובדים והתקנת מצלמות במעגל סגור.
3. תערוכות וירידים
נחשבים למוקדי ריגול תעשייתי מהמעלה הראשונה. כל שהמתחרה צריך לעשות הוא להצטייד במצלמה, ולצלם את סדרת המוצרים החדשה של היריב. יצרן מוצרי פלסטיק, למשל, שרוצה לחסוך את הוצאות המחקר והפיתוח, יכול לתעד באמצעות מצלמה דיגיטלית את מוצרי היריב בזמן התערוכה, ולשגר את הצילומים באותו יום מחדרו שבמלון. הצילומים עוברים מייד למעבדות החברה בארץ, כך שעד שהמתחרים יוצאים איתם לשוק, החברה המקומית מכינה תשובה ציונית הולמת.
איך מתגוננים: כמעט בלתי אפשרי. יצרניות מכוניות, שמשקיעות סכומי עתק במחקר ובפיתוח (מיליארד דולר ויותר בדגם חדש), נמנעות מלהציג אבטיפוס עד ימים ספורים לפני התערוכה. את מבחני הדרכים הן מבצעות במסלולים נסתרים ומאובטחים ממצלמות המתחרים. הדגמים עצמם מחופשים, ולעתים אף נראים כמו אחד הדגמים הישנים. וגם זה לא תמיד עוזר.