סובלנות בלתי מוגבלת תוביל בסופו של דבר להיעלמות הסובלנות.
אם נרחיב את הסובלנות הבלתי מוגבלת גם לאלה שאינם סובלניים,
אם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית נגד הסתערות של הבלתי-סובלניים,
אזי הסובלנים יושמדו, והסובלנות איתם. בניסוח זה, אני לא מרמז, למשל,
כי עלינו תמיד לדכא פילוסופיות בלתי-סובלניות;
כל עוד אנחנו יכולים להתנגד להם על ידי טיעון רציונלי ולשמור עליהן באמצעות דעת הקהל,
דיכוי בהחלט לא יהיה צעד חכם. אבל אנחנו צריכים לטעון את הזכות לדכא אותם במידת הצורך אפילו בכוח;
שכן ייתכן כי יתברר שהם אינם מוכנים "לפגוש" אותנו בדיון רציונלי, אלא הם מתחילים לגנות את טיעונינו;
הם עשויים לאסור על חסידיהם להאזין לטיעון רציונלי, משום שהוא מטעה,
וללמד אותם לענות על טיעונים על ידי שימוש באגרופיהם או באקדחיהם. לכן עלינו לטעון, בשם הסובלנות,
לא לסבול את חוסר הסובלנות. עלינו לטעון כי כל תנועה המטיפה לאי-סובלנות מציבה את עצמה מחוץ לחוק,
ויש להתייחס להסתה לחוסר סובלנות ולרדיפות כאל עבריינות, כפי שאנו צריכים לשקול הסתה לרצח,
או חטיפה, או להחייאת סחר העבדים, כפשע.

לינק לסרטון הרחבה כאן