הופעתה:
מרטין לותר קורא תיגר על הממסד הקתולי ב1517

מקומו של היחיד:
החשיבות שייחסו הוגי הרפורמציה לאמונה, כלומר לתבחין סובייקטיבי
שבו האדם ניצב לבדו מול האל
ולא נמדד אובייקטיבית על ידי השתתפותו בקהילת המאמינים במעשים טובים,
הועלו כאבן דרך  – אם כי רחוקים מלהיות הגורמים הבלעדיים – בנתיב אל הנאורות והפילוסופיה
שמיקמה את היחיד והעדפותיו ,כמי שהסדר החברתי והכולל נשען לבסוף עליו;
הן במובן של חופש המצפון והבחירה,
והן במובן של פירוק כל הערכים והמסורות בשם האינדיבידואל.

יחסי דת ומדינה:
הפרוטסטנטיות מקושרת עם תהליך היחלשות הכנסייה והכפפתה לעליונות הרשויות,
עם הפנמת האמונה לתחום הפרטי ועם החילון במשמעותו הרחבה.
ללותר מיוחסת גישה חלוצית לרעיון "שתי המלכויות" במחשבה הנוצרית הקלאסית
אודות היחסים בין הכנסייה לשלטון החילוני, לפיה מדובר בשתי ספירות שצריכות להיות נפרדות.
לותר הטיף לכך שהכנסייה צריכה להיות פרושה מעולם החומר והפוליטיקה
ואכן הכנסיות הפרוטסטנטיות החדשות שנוצרו אכן היו חלשות וכנועות יותר.

מורשת הרפורמציה הרדיקלית:
חוסר האמון של חוגיה ברשויות ובכל קשר בין הדת אליהם –ובקריאתם לפרישות גמורה מהעולם
יצרו אתוס של חופש דת ודרישה לחירות גמורה בתחום לקהילה, גם אם כלל לא בהכרח ליחיד.
סירובן של התנועות הקיצוניות באנגליה לציית לכנסייה האנגליקנית הוביל לרדיפתן ולהגירת רבים מאנשיהן לאמריקה.
שני הסעיפים הפותחים את התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית,
האוסרים על הקונגרס לתמוך בדת כלשהי או להעדיף אחת על רעותה,
שאבו רבות ממורשת זו.במובן הרחב יותר, שבירת הבלעדיות שהייתה לכנסייה הקתולית על פירוש רצון האל
ומתן האפשרות לפרשנות עצמאית הובילה בטווח הארוך לאי-מסוגלות ליצור הסכמה בנדון
ולהכרח להעביר שאלות אלו לתחום הפרט וכך לחילון.